ישמח משה
יהודה אתה יודוך אחיך וגו' (בראשית מט ח). נ"ל על פי מ"ש בספר זבח שלמים ישלם ה' לעושה רע כרעתו (שמואל ב' ג' לט). על פי (שמואל א' יז יד) שדוד הוא הקטן בעיניו ועניו ורוצה למחול, אך מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ואסור למחול (כתובות י"ז ע"א), וזה אמרו ואנכי היום רך אך ומשוח מלך ובני צרויה וגו', אם כן בהכרח ישלם ה', עד כאן דבריו. והנה שאר תלמיד חכם שאינו מלך, לו נאה להעביר על מדותיו ולמחול, אך זה דוקא על העבר, אמנם אם עדיין שכנגדו עומד במרדו ולוחם כנגדו, בודאי צריך עזר מן השמים, והבן. ועל פי זה יובן יהודה אתה יודוך אחיך, אתה דייקא ידך בעורף אויבך היינו אחר הבריחה שמהפכין עורף, כי לאחר היא פחיתות אם רודף אחר שונאיו אחר שבורחין ממנו, כי אם אינם רוצים שוב להלחם עמו, ראוי למחול על העבר, אך לך היא מעלה כי ישתחוו לך בני אביך, שאתה מלך הוא ואין בידך למחול, והוא מטכסיסי מלוכה שלא למחול, והבן.
אגרא דכלה
יש לתמוה מפני מה לא נזכר בתורה במעשה בראשית שם המאורות שמ"ש יר"ח חמ"ה לבנ"ה חר"ס סה"ר, כמו שנזכר שמותם בכל תנ"ך, ודוחק לומר שהאדם קרא להם שמות, דהרי לא נאמר רק ויקרא אדם שמות לכל הבהמה וכו' ולכל רומש על הארץ כו' (בראשית ב כ), מה שאין כן השמימיים אינם נזכרים שיהיו נקראים בשמות על ידי האדם. (והנה תראה בסודי רזי בריות המים אינם מקבלים טומאה (כלים פי"ז מי"ג) כי האדם לא קרא להם שמות, והנה מהיכן נדע שהאדם לא קרא להן שמות, על כרחך מדאינו מבואר בכתוב), וצריך לומר לפי זה דכל אלו השמות אינם שמות עצמיים, הנה המאור הגדול יש לו ג' שמות שמ"ש חמ"ה חר"ס, שמ"ש נקרא על שם אדמימות למי חכלילות עינים במדרש רבה (ויק"ר פי"ב א') למאן שמשין דעיינין, ערוך. חמ"ה על שם חמימו"ת. חר"ס על שם חרת"א דאושכפי (שבת ק"ד ע"ב), הוא מראה שחור, והוא לדעתי על דרך שקורין ליפה כו"ש, כמו כן קורין חר"ס לשון שחרו"ת, ואל תתמה על ההתחלפות התי"ו בסמ"ך כשהתי"ו רפויה. וג' שמות יש למאור הקטן, נ"ל גם כן לבנ"ה לשון לבנונית, על דרך שקורין לעיור סגי נהור, דבאמת בעצם אין לה לבנונית שחורה אני ונאוה. יר"ח על שם עיבור החדשים, עיין בערוך. סה"ר על שם העיגול, היה יושב בדיר או בסה"ר (עירובין מ"א ע"ב), ואם כן כל אלו השמות אינם שמות עצמיים, ובכל מקום שנמצא בדברי הנבואה איזה שם מאלו השמות, מן הצורך להתבונן למה כינתה הנבואה להמאור דוקא בשם זה הבן הדבר, אבל שמות העצמיים להם מאור הקטן ומאור הגדול. ובזה תתבונן מה שדרשו חז"ל (חולין ס' ע"ב) בפיוס הלבנה, צדיקים יקראו על שמך יעקב הקטן (עמוס ז ב), דוד הוא הקטן (שמואל א' יז יד), דייקו זה מדלא קרא הש"י להמאורות בשמות האחרים הנזכרים בתנ"ך. ואומר עוד על פי מה דאיתא במדרש כונן, דאמרה הלבנה לפני הקב"ה רבש"ע בשביל דבר אחד שאמרתי לפניך נענשתי כל כך, א"ל עתיד אני להחזיר אותך כאור החמה וכו', א"ל רבש"ע אור החמה מה תהא עליה, א"ל עדיין את מקטרגת אותה, חייך שיהא אורה שבעתיים, עכ"ל. ונראה דדרשו זה בקבלתם, מדלא נקרא להם שם אחר רק מאור הגדול וקטן, להורות זה שמם עצמיים קטן וגדול, שם הוא גם לעתיד במהרה בימינו: ס"ת כל הפסוק, בגימטריא "לימות "המשיח "בן "דוד "יהי "אור "הלבנה "כאור "החמה "יהיה "שבעתיים "אור "שבעת "הימים עם הכולל, להורות על כללות המאורות יחד במהרה בימינו: